כתיבה ממרחב האימון

בלוג ומאמרים

מחשבות, תובנות וכלים מעשיים מעולם האימון האישי, הפסיכולוגיה החיובית והמנהיגות.

בדרך אל האושר

יש תחושה שהאושר הוא שם, קרוב אבל רחוק גם יחד. אנחנו מנהלים מרוץ בלתי פוסק אחרי היעדים שלנו בתקווה שכשנשיג אותם, האושר יבוא איתם.

אני יודעת שזה נשמע קצת תלוש לדבר על "הגמשת התודעה", אבל זה משהו שכדאי לכולנו לתרגל ולעבוד עליו.

חשבתם פעם למה אנחנו נוטים לחזור על אותן התנהגויות שוב ושוב, גם כשהן לא באמת משרתות אותנו?

יש שאלה שחוזרת אצלי בחדר, כמעט בכל תהליך. "אני לא מבינה מה קרה. הכל בסדר. אז למה זה לא מספיק?"

מבחוץ, הכל נראה בשליטה. מבפנים, אתה מכיר את האמת. ההחלטה שמדירה שינה בלילה, והתחושה שאין ממש עם מי לדבר על זה.

יש לנו קול בראש שמדבר כל היום. רוב הזמן אנחנו אפילו לא שמים לב אליו, כי הוא לא נשמע כמו קול. הוא נשמע כמו האמת.

אחות שליוותה אנשים בסוף חייהם שמעה חמש חרטות שחוזרות אצל כמעט כולם. הפוסט הזה הוא לא על המוות, הוא על עכשיו.