חמש החרטות של סוף החיים. וגרסת אמצע החיים שלהן.

אחות אוסטרלית בשם ברוני וור ליוותה במשך שנים אנשים בשבועות האחרונים לחייהם. היא לא באה לחקור, היא באה לטפל. אבל היא הקשיבה, ורשמה. מתוך מאות שיחות עלו חמש חרטות. שוב ושוב, כמעט אצל כולם. והנה מה שחשוב לי שתדעו: הפוסט הזה הוא לא על המוות. הוא על עכשיו. כי לכל אחת מהחרטות יש גרסת אמצע חיים, משפט קטן שאנחנו אומרים לעצמנו היום, בלי לשים לב שהוא בדיוק אותה חרטה, רק צעירה יותר. 1. "הלוואי שהיה לי אומץ להיות נאמן לעצמי, ולא לציפיות של אחרים" זו החרטה הנפוצה ביותר. מספר אחת. וגרסת אמצע החיים שלה נשמעת ככה: "ככה זה. יש משכנתא, יש ילדים. אי אפשר עכשיו." שימו לב מה קורה במשפט הזה. הוא נשמע כמו עובדה, אבל הוא סיפור. סיפור שמישהו כתב. השאלה היא רק מי. ההורים? הסביבה? הגרסה של פעם? השאלה לשבוע הזה: איזה חלק בחיים שלכם חי לפי תסריט שלא אתם כתבתם? 2. "הלוואי שהיה לי אומץ לבטא את הרגשות שלי" אנשים הדחיקו רגשות שלמים כדי לשמור על שקט. ושילמו על זה במרירות, ולפעמים בבריאות. גרסת אמצע החיים: "עזוב, לא רציתי לעשות עניין." פעם אחת זה בסדר. כדרך חיים, זה מחיר. כי רגש שלא מקבל מקום לא נעלם, הוא מחכה. השאלה לשבוע הזה: כמה עולה לכם השקט הזה? ומי משלם את החשבון? 3. "הלוואי שלא עבדתי כל כך קשה" וור כותבת שהמשפט הזה עלה כמעט מכל מי שליוותה. הם לא התגעגעו למשרד. הם התגעגעו לילדוּת של הילדים שלהם. גרסת אמצע החיים: "עוד שנה כזאת, ואז מאטים." השאלה לשבוע הזה: כמה פעמים כבר נאמר המשפט הזה? באמת, לספור. 4. "הלוואי שנשארתי בקשר עם החברים שלי" בשבועות האחרונים, כולם מתגעגעים לחברים. וכמעט תמיד כבר מאוחר מדי לחדש. גרסת אמצע החיים: הודעת וואטסאפ שכתוב בה "חייבים לקבוע משהו!". מלפני שלוש שנים. חברוּת היא לא משהו שיש. היא משהו שעושים. השאלה לשבוע הזה: למי לא התקשרתם יותר מדי זמן? הטלפון ביד ממילא. 5. "הלוואי שהרשיתי לעצמי להיות מאושר יותר" זו החרטה שהפתיעה את וור יותר מכולן. אנשים הבינו רק בסוף שאושר הוא בחירה. שהם היו תקועים בהרגלים, בנוחות של המוכר, בזמן שבפנים רצו לצחוק מהלב. גרסת אמצע החיים: "כשהילדים יגדלו. כשיהיה רגוע. כשאסיים את הפרויקט." אושר בתנאי. תמיד עוד תחנה אחת קדימה. השאלה לשבוע הזה: מה מונע לבחור בו היום? לא את כולו. חתיכה אחת. אז מה עושים עם זה תסתכלו רגע על חמש החרטות. יש להן מכנה משותף אחד: אף אחת מהן היא לא על משהו שאנשים עשו. כולן על מה שהם לא העזו. ועוד דבר, אולי הכי חשוב: כל מה שלא שיניתם, בחרתם. ואתם בוחרים בו מחדש, כל בוקר. זה נשמע קשה, אבל זו בעצם בשורה טובה. כי אם זו בחירה, אפשר לבחור אחרת. את השאלות של החרטות אפשר לשאול בסוף החיים. ואפשר לשאול אותן עכשיו, כשעוד אפשר לענות עליהן במעשים. החיים הם לא חזרה גנרלית. ואם משהו כאן תפס אתכם בגרון, זה כנראה לא במקרה. זה בדיוק המקום שממנו מתחיל תהליך אימון. מוזמנים לשיחת היכרות ראשונה, ללא עלות וללא התחייבות.